<h1>רבינו ירוחם נ"כ ח"א</h1>
<h2>דף ח.</h2>
שני מיני עופות אף על פי שדומין זה לזה [ו]גדלין זה עם זה, כלאים זה בזה, כגון תרנגול טווס ופסיוני. וכן אווז ואווז בר כלומר הגדל במדבר, כי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים, וזה טוען ביצה אחת בשיחלא וזה כמה ביצים, הילכך כלאים הן זה בזה כך פשוט. זאב וכלב כלב כופרי והשועל העזים והצבאים היעלים והרחלים הסוס והפרד הפרד והחמור החמור והערוד אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה, כך פשוט במשנת כלאים [פ"א מ"ו].
<h2>דף יז.</h2>
פרדות ופרדים הם כלאי בהמה ונולדי' מסוס וחמורתא או מחמור וסוסיא ואסור מן התורה, ואם קולו עב סי' הוא שהוא בן חמורתא ואם קולו צלול סימן שהוא בן סוסיא ואם אזניו גדולות וזנבו גדול סימן שהוא בן חמורתא ואם אזניו קטנו' וזנבו קטן בידוע שהוא בן סוסיא פשוט בחולין. ושם חלקו אם חוששין לזרע האב אם לאו, ופשוט שם כי למ"ד חוששי' לזרע האב כל מיני פרדות אחת הן ומותר להרביען אלו עם אלו וכן להנהיג בקרון או לחרוש אפילו הנולדים מחמורתא עם הנולדי' מהסוסי', ולמ"ד אין חוששין אין להרביע אלא מינו כמותו אבל לא הנולדים מהסוסיא עם הנולדים מהחמורת'. ועוד פשוט דספוקי מספקא לי' למ"ד אין חוששין אין להרביע (כוי) [פרי] עם האם, ויש מי שפסק וכמ"ד חוששין לזרע האב, ואיכא מאן דפסק כמ"ד אין חוששין, וכן פסק רי"ף, ואזלינן לחומרא, הילכך אין להרביע ולא להנהיג אלא שני מיני' הדומים זה לזה בסימנים הכתובים למעלה וסומכין על סימנים, וכן אין מנהיגין בב' פרדות אלא אם כן דומות בסימנים וכן מוכח. וכן פרדה שתבעה זכר אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא פרד הדומה לה בסימנים, וכן כתבו התוספות. ומכל מקום אם הרביע הנולד מסוסיא וחמור הנולד עם חמורתא וסוס אינו לוקה, דשמא חוששין לזרע האב וכל מיני פרדות א' הן. והרמב"ם כתב הנולדים מכלאים אם היו אמותיהן ממין א' מותר להרביען זה עם זה ואם היו אמותיהן משני מינים אסור להרביען זה עם זה ואם הרביע לוקה, וכן אם הרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו לוקה ותמהו עליו ממה שכתב לוקה. מותר לרכוב על פרדה או על פרד, ואין הלכה כאיסי דאמר בירושלמי [כלאים פ"ח ה"ב] דאסור, דאינו אסור אלא בחבור. וכן אם היה דף מונח על סוס וחמור שאינם קשורים יחד והולכים זה אצל זה מות' לישב על הדף דאינו אסור אלא אם כן קשורין יחד בקרון או במחריש', וכן כתבו התוספות.
<h2>דף לג:</h2>
אסור לסרס מין בהמה חיה ועוף כי אסור לאבד איברים המולידי' משו' ובארצכם לא תעשו. ואם יעשה הערמה ובא הגוי וגנבו וסרסו והחזירו לו קנסוהו רבנן וצריך למוכרו ויכול למוכרו אפילו לבנו קטן, ואף על גב דהישראל אינו עושה מעשה הערמה והגוי עושה מעצמו כיון שכוונת הגוי לטובת ישראל אסור וצריך למוכרו כמו שכתבתי או להחליפו לחבירו ישראל כך פשוט במציעא.
